בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה - פִּזְמוֹנִים וּפִיּוּטִים לְלַ"ג בָּעֹמֶר
פִּזְמוֹנִים וּפִיּוּטִים לְלַ"ג בָּעֹמֶר
לִכְבוֹד הִלּוּלַת הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי
לחצו כאן להורדת קובץ פזמונים להדפסה
ירושלמי שורשי, כאשר רק מזכירים לו את השם "מירון", מתעורר בו רגש עילאי וטמיר. תושבי הארץ הוותיקים קשורים בקשר איתן אל המקום המיוחד הזה, והם חשים שם כבני-בית. כדברי ה"בית אהרן" מקארלין: "מה הקב"ה לכל אף רשב"י לכלף ואפילו לפחותים". בין כותלי החצר העתיקה, נופלות המחיצות ונעלמים המסכים המבדילים בין העולים המגוונים, וכולם חשים כבנים למשפחה אחת החוסה בצל האב הגדול.
מירון, שהיום הפכה להיות נחלת הכלל ואין לך שבת ומועד שלא שוהים בכפר הסמוך מאות ואלפים מכל שכבות הציבור, היתה פעם נחלתם של יחידים ומיוחדים. על לבם של בני ערי-הקודש הוותיקים, חרוטות אותן דמויות בלתי נשכחות, אשר רבות טרחו ועמלו למען ביסוסו של מקום מנוחת הרשב"י זי"ע, והנחילו לדורות הבאים את האווירה המיוחדת השוררת במקום ביום ל"ג בעומר בייחוד, ובכל ימות השנה.
העלייה למירון החלה לפני שנים רבות. רבים מהעולים העלו את הגיגיהם על ספריהם, ומהם ניתן ללמוד על הערגה והכיסופין שחשו העולים בעת אשר הגיעו למקום הקודש, כמו שמסופר על האור החיים הק': "וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק, היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת, קודשא בריך הוא וכל פמליה של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים שמה. ובעת הלולא היה שמח שמחה גדולה, והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א, וגם הזקנים הספרדים פה ידעו ושמעו זה".
השמחה בעת ההילולא של רשב"י זי"ע, היא מיוחדת במינה עד שלא ניתן לתארה. היטיב להגדיר זאת אחד מחסידיו של הרה"ק מרוז'ין זי"ע, כאשר חזר מארץ-הקודש והפליג לספר על השמחה בציון הק' במירון, ואמר כי הוא חש בתוך המערה אווירת יום הכיפורים בסילודין ובחרדת קודש, ובחצר בעת הריקודים חש מעין חג שמחת תורה. והפליא הסב"ק מרוז'ין את תשובתו ואמר שכך הוא באמת.
העולים הוותיקים מתרפקים בערגה אל הזיכרונות מימים עברו, עת היו נוסעים למירון על גבי משאית פתוחה, מה שנקראת ב'ירושלמית' - 'אַ לָארִי', ובדרך ישבו זה אצל זה זקנים ונערים בהרמוניה מלאה. בדרך חילקו לנוסעים פרוסות לחם מרוחות בריבה, נפתחו פחי זיתים ומלפפונים, ולעיתים חולקו אף חצאי סיגריות למיוחסים... הוסף לכך אווירה מחשמלת של התכוננות לקראת ההגעה למירון, את ניגוני מירון המיוחדים מלאי החן והאצילות - והרי לך נסיעה מרוממת למירון לפני עשרות רבות של שנים, אשר השכיחה מלב הנוסעים את תלאות הדרך.
הזקנים יותר, שמעטים מהם נשארו בדורנו, עוד יזכרו כיצד עלו למירון בדרך מפותלת שנמשכה לעיתים שלושה ימים. הם יתארו בצבעים חיים כיצד הגיעו ברכבת עד 'צמח' התחנה המפורסמת הסמוכה לטבריה, משם הגיעו למירון ב'דיליג'אנס' - כרכרה רתומה לסוסים או ב'קַיוּק' - סירה קטנה בה עברו את הכינרת. אל ההר עצמו העפילו על גבי פרֵדות וחמורים.
אמרתו של החסיד הוותיק רבי יונה לבל, אחד מעולי מירון המיוחדים, הפכה להיות נכס צאן ברזל בקרב עולי מירון: "אם נמצאים כבר במוצא, חבל שלא נחמוק עד למירון אצל רבי שמעון"...
ואחרי האווירה המיוחדת של הנסיעה למירון והשהות בסמוך לציון, קשה לתאר את הניחוח המיוחד שיש לניגוני מירון. זר שלא השתתף בשמחת ההילולא מעולם לא יבין זאת, אך כל 'מירוני' ותיק מנתר כשהוא שומע צליל של ניגון מירוני מקורי או של הפזמון "בר יוחאי". עם תחילת העלייה אל הכביש התלול המוביל אל ראש ההר, אל הציון המצוינת של רשב"י, כבר פועם הלב בחוזקה והרגשות גואים ועולים.
ומעל ניגוני מירון העתיקים והנוסטלגיים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחגיגות ההילולא, בולטים הפזמונים והפיוטים שהתחברו בידי גדולי הדורות, ובהם שבחי רשב"י המיוסדים על תורת הקבלה והזוהר הק'. הם מכניסים את החוגגים לאטמוספרה אחרת ומעלים אותם טפח וטפחיים מעל הקרקע.
במאמר שלפנינו, פרטים על הפזמונים והפיוטים לל"ג בעומר, חלקם ידועים וחלקם פחות, עם פרטי מחבריהם.
"בר יוחאי"
השיר המפורסם ביותר לל"ג בעומר, הוא ללא ספק הפזמון "בר יוחאי".
מחבר השיר הוא המקובל רבי שמעון לביא, בעל "כתם פז" על הזוהר. הוא נולד בספרד בשנת רנ"ב, ובינקותו גורש מספרד ועבר לפאס שבמרוקו שם כיהן ברבנות. בשנת ש"ט עבר בטריפולי בדרכו לארץ ישראל, וכשראה שיהודי העיר זקוקים לו נותר שם והיה לרבה של לוב כולה ונפטר בן צ"ו בט"ו באב שמ"ח.
הוא חתום על השיר בראשי תיבות אחר הפתיחות בר יוחאי: "שמעון לביא". ויש המייחסים את השיר למקובל אחר בשם רבי שמעון בן לביא, שהיה גר בארץ ישראל.
הפיוט מעולף במסתורין על פי תורת הקבלה, שבח לרשב"י ועלייתו מספירה לספירה כנגד עשר הספירות, ממלכות ועד כתר.
השיר נדפס לראשונה בספר "היכל ה'" (בשנת ש"ס לערך), ושם סומן ליד כל בית כנגד איזה ספירה הוא מכוון. בעל "יוסף אומץ" כותב, שלא נהג לזמר שיר זה מפני |"רוב עומקו בקבלה".
הפיוט התפרסם מאוד בכל תפוצות ישראל ורבים, בעיקר מעדות הספרדים, נוהגים לשוררו בקבלת שבת, ובייחוד בשעה שפוקדים את ציונו של רשב"י. ויש שנוהגים לשיר אותו בברית מילה.
לבד מהמנגינה המפורסמת לפזמון, שהוא לחן ספרדי-ירושלמי, ישנם עוד כעשרים מנגינות בקרב עדות איטליה, אלג'יריה, אפגניסטן, בבל, בוכרה, חאלב, לבנון, לוב, קווקאז, מרוקו, תורכיה, תוניס ותימן.
בעקבות הפיוט "בר יוחאי" של רבי שמעון לביא, נכתב שפע של פיוטי "בר יוחאי" בצלמו ובתבניתו, במבנהו ובמשקלו, ונלאו המלקטים לספור את מספר הפיוטים שהתחברו בדומה לפיוט מפורסם זה.
"ואמרתם כה לחי"
בל"ג בעומר תרכ"ט, עלה לראשונה רבנו יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי", על ציון הקודש של רשב"י, בעת שביקר בארץ ישראל ופקד את קברי הצדיקים שבה, ובאותה עת חיבר את הפיוט המפורסם הלזה.
הפיוט בנוי בסדר א"ב ובו שבחים על דמותו הגדולה של רשב"י ושבחיו המובאים בדברי חז"ל.
הפיוט זכה לפרסום רב והפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים בהילולת ל"ג בעומר. המשורר שר בית אחד והקהל עונה אחריו כל העת את הפזמון "ואמרתם כה לחי".
לבד מהמנגינה המפורסמת לפזמון, ישנם עוד מספר מנגינות בקרב עדות בבל (מקאם עג'אם), חאלב, כורדיסטאן ולוב.
"אמר רבי עקיבא"
נהגו לשיר בל"ג בעומר את דברי רבי עקיבא במשנה, בסוף מסכת יומא, על טהרת עם ישראל בידי הקב"ה.
יש תולים את סיבת שירת משנה זו בל"ג בעומר, ביום ההילולא של רשב"י, כי הוא היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. כמובא בגיטין (סז.): "וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו, שנו מידותי, שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא".
וכן ייתכן שהסיבה היא, מפני שבל"ג בעומר הפסיקו תלמידי רבי עקיבא למות, כדברי המאירי וספר המנהיג ועוד ראשונים.
להעיר, שרבים טועים וקוראים: "מְטַהֲרִין" במשמעות של משפט פעיל, ויש בזה ביזיון כלפי שמיא, כאילו שאנו מטהרים את הקב"ה. ויש להקפיד לקרוא: "מִטַּהֲרִין" משפט סביל, שהקב"ה מטהר אותנו.
"בר יוחאי ה' עמך"
פזמון זה מיוחס למקובל רבי אברהם אזולאי מחברון, בעל "חסד לאברהם", וכך נדפס בליקוטים רבים של פזמוני ל"ג בעומר, אולם אינו נכון והמחבר היה רבי מסעוד (כנראה ממשפחת אבוחצירא) וראיה מסופו שם חתום: "מסעוד חזק".
גם פיוט זה, כמו הפיוט "בר יוחאי" מבוסס על עשר הספירות.
"בר יוחאי תגל יולדתך"
גם שיר זה, התחבר בידי רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי", ונדפס בספר "הלולא רבא", ירושלים תשט"ו.
בראש הבתים, אחר הפתיחות בר יוחאי, הסימן: "שמעון חזק".
גם פזמון זה מיוסד על שבחיו של רשב"י, ובקרב עדות הספרדים נוהגים לשיר זה במנגינה המוכרת והמפורסמת של השיר "בר יוחאי".
"בר יוחאי בוצינא קדישא"
רבים מייחסים את הפיוט הזה ל"בן איש חי", אולם הנכון שמחברו היה המקובל רבי פראג'י שוואט, כפי שנדפס בספר "הילולא רבא" ליוורנו תר"ז (ספר קטן בן 15 דפים בלבד, ובו תפילות ופזמונים לל"ג בעומר).
מוצאו של המחבר מפאס שבמרוקו ומשם התיישב בעיר באג'ה שבתוניס. נטמן בעיר תסתור ורבים היו נוהרים לקברו ורבות סיפרו על גדולתו.
הפיוט מיוסד על שבחי רשב"י ונכתב בארמית בלשון הזוהר.
בראש הבתים, אחר הפתיחות בר יוחאי, הסימן: "אני פרגי חזק".
"בר יוחאי יסוד עולם"
מחבר השיר הוא רבי יעקב אביחצירא, בעל "אביר יעקב", וחתום בראש השיר: "אני יעקב אביחצירא חזק". השיר נדפס בספרו "יגל יעקב".
"אני היום אשירה לכבוד אדון התורה"
מחבר השיר הוא רבי מסעוד בן רבי יעקב אביחצירא בעל "אביר יעקב", וחתום בראש השיר: "אני מסעוד בן אדוני יעקב אבחצירא", נועם אשיר לכבוד חברים.
"אשרינו מה טוב חלקנו"
זכה מחבר שיר זה, שהיה בדור הקודם, ושירו התפרסם והפך לחלק בלתי נפרד משירי ל"ג בעומר.
מחבר השיר הוא רבי יוסף לייב שפירא מצפת, מגזע הרה"ק רבי פינחס שפירא מקוריץ, ונכדו של רבי אלתר לייב שפירא שעלה לארץ מאודסה בגלל גזרת הקנטוניסטים.
ר' יוסף לייב היה ממכובדי צפת, מייסדם של מוסדות תורה וחסד בעיר ותלמיד חכם מובהק. בעל קורא בחסד עליון, אומן הציור ומראשי מארגני ההילולא קדישא במירון. שימר את הקברים הקדושים בגליל והיה צובע אותם פעמיים בשנה בסיד כחלחל כדי לשומרם לדורות.
בערוב ימיו היגר לתל אביב, אך המשיך לעלות מירונה מדי ל"ג בעומר ולהפיח רוח חיים ברקדנים והחוגגים. נפטר בשנת תשי"א בהיותו כן פ"ג ונטמן בצפת.
רבים זוכרים עדיין את בנו הישיש ר' ישראל דוד שפירא, שר את שירי אביו בל"ג בעומר במירון.
"מה לכם פה ומי לכם פה"
גם שיר התחבר בידי רבי יוסף לייב שפירא הנ"ל מצפת, ובשיר זה מזכיר את תושבי הערים השונות בארץ שבאו להשתתף בהילולא רשב"י.
"מי לכם פה ומה לכם פה"
שיר זה הוא השלישי שחיבר רבי יוסף לייב שפירא מצפת, אולם יש כותבים שמחברו היה רבי בערל זילברמן בנו של הרב בצפת, אך ייתכן שהוא היה שר את השיר בהיותו ראש המנגנים במירון, ומחברו היה הרב שפירא.
"שיר הפאות" ביידיש, שחיבר רבי אליהו נחום פרוש, מיקירי ירושלים ובו דברי מוסר לחינוך הילדים
נדפס בשנת תר"צ על דגלונים לילדי ירושלים
